במשך רוב שנות ההיסטוריה האנושית ועד להופעתה המאוחרת של המודרנה, מדדו בני האדם בגופם את העולם - המידות המקובלות היו רגל, חופן ואמה. מיפוי היה תמיד רק אחת מן האפשרויות, לצד שיטות אחרות של תיאורי נוף או דרך. מאמצע האלף השני לספירה, שאפה המפה לנתק את עצמה מהם ולהפוך לייצוג מדעי טהור של המרחב. כיוון שהמפה אינה סתם הקטנה של המציאות אותה היא מתארת, מתקיים במפה טרום היותה תהליך של פירוק המציאות למרכיבים בודדים, והרכבתה מחדש תוך בחירת נקודת המבט. המפה בסופו של דבר הינה ייצג מתומצת של העולם הבנוי מאינסוף של פרגמנטים.
התכנית האדריכלית הינה מפה, שעליה מייצג המתכנן, בשפה גרפית מוסכמת, את החזון הקונקרטי שלו לגבי מרחב ספציפי.
התכנית מאפשרת למתכנן לסקור במבט אחד את מה שמבחינה חושית הוא נסתר מין העין, ומעניקה לו את היכולת להתמודד עם השלם הבלתי נתפש, בזכות הקטנה באמצעות קנה המידה ובחירת 'נקודות המבט'. אך יתרוותיה הם גם חולשתה הגדולה- התכנית בשונה מהמרחב הממשי היא דו מימדית, מוקטנת, מנותקת ממנו פיסית וסטרילית.
בהצעתנו אנו מציעות חלופה לתכנית כאמצעי להנגשת החזון התכנוני לציבור.
הפעולה המוצעת הינה פעולת תיווך פשוטה בה השפה הגרפית האדריכלית מוטלת על המרחב הממשי ובכך הופכת להיות באופן זמני, עד למימוש החזון, לשפת המרחב.
הפעולה החד פעמית המוצגת בביאנלה מוצעת כאופציה לאסטרטגיה שגרתית של רשויות התכנון להנגשת התכנון למשתמשים.
